<h1>או"ז הלכ' טהרת ק"ש ותפלה סימן קל"ז</h1>
<h2>דף לג.</h2>
ת"ר [שבת ל"ג, ע"א] שלשה מיני הדרוקן של עבירה עבה של רעב תפוח של כשפים דק שמואל [הקטן] חש בי' אמר רבש"ע מי מפיס איתסי אביי חש בי' אמר רבא ידענא ביה בנחמני דמכפן נפשי' רבא חש בי' והא רבא הוא דאמר נפישי קטילי קדר מנפיחי כפן שאני רבא דאנסי לי' רבנן בעידני' בע"כ. למדנו משם שהמשהא צרכיו מסתכן בנפשו ובמשהא נקביו נמי אית איסורא דאמר במס' (שבת) [מכות ט"ז, ע"ב] המשהא נקביו עובר משום אל תשקצו את נפשותיכם ותו דמשהא נקביו נעשה עקר כדאמרינן פ' מומין אלו [מ"ד, ע"ב] ת"ר שני נקבים יש בו באדם אחד מוציא מים ואחד מוציא ש"ז אין בין זה לזה אלא כקליפ' השום בשעה שאדם נצרך לנקביו נקבו זה לתוך זה נעשה עקר כדאמ' ס"פ הבא על יבמתו [ס"ד, ע"ב] ר' אבא בר זבדא איעקר מפרקי' דרב הונא רב גידל איעקר מפרקי' דרב הונא ר' חלבו איעקר מפרקי' דרב הונא רב ששת איעקר מפרקי' דרב הונא אמר רב אחא בר יעקב שיתין סבי הוינא וכולהו איעקר מפרקי' דרב הונא לבר מאנא דקיימנא בנפשאי החכמה תחי' בעלי' פי' שהי' יוצא מביהמ"ד ומטיל מים כשהי' צריך אבל הם אע"פ שהיו צריכין היו שוהים עד גמר הלכה ונקבו הנקבים זה לתוך זה ונעקרו והיינו דאמרי' [בכורות שם ע"ש] דיטיל אדם מים לפני רבים ואל יאכל בפני רבים ורב יהודה אמרי' פרק כל היד [י"ג, ע"א] דהוה קאי אאיגרא בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא וא"ל רב יהודה לשמואל צריך אני להשתין מים אמר לי' שיננא אחוז באמה והשתן ולא אמר לי' לעכב שעה אחת כי היכי דלא ליעקר. למדנו שאסור להשהות צרכיו בין גדולים בין קטנים.
